בטח שמתם לב שהמדינה שלנו לא בדיוק ״מאה אחוז״ כרגע. וזה משפיע על כולנו.
בהסתכלות אישית זה יכול להרגיש לנו כמו תקופה בה החוסר וודאות עולה גדותיו ואנחנו נמצאים במגע ישיר עם מוות. יש תחושה של ״חוסר קרקע״ ודברים שחשבנו שהם ברורים לנו, הם כבר לא.
זה יכול להיות אנשים שהכרנו והם כבר לא פה. רעיונות כמו ״הקונספציה״, או מה שחשבנו על הימין. או על
השמאל. או על מדינת ישראל. או מה שחשבנו על השגרה שלנו עד כה.
הנזירה הבודהיסטית פמה צ׳ודרון (שכתבה ספרים כמו ״כשדברים מתפרקים״ ועוד) מקשרת תקופות שכאלה
למה שנקרא בבודהיזם הטיבטי – Bardo.
בארדו הוא רעיון של תקופת מעבר, בה הישן איננו עוד והחדש עדיין לא כאן. באופן מסוים אנחנו נאלצים לראות את המוות של העצמי הישן שלנו מול העיניים שלנו. של רעיונות ישנים שהאמנו בהם. של דברים שלא עובדים יותר. אנחנו רגילים להילחם על הכל. הפעם אנחנו צריכים ללמוד לוותר.
ולמות זה כואב. זה לא נעים. זה לא נוח. זה מפגיש אותנו עם הפחדים הכי גדולים שלנו.
