אני עובד הרבה עם אנשים אנליטיים. חכמים, מהירים, חדים. החשיבה מסודרת, כל דבר חייב להיות יעיל.
אבל בעולם שלהם, רגש נחשב להפרעה במערכת. כל מה שלא רציני, אינטלקטואלי או "יעיל" – נדחק החוצה.
לכל היעילות הזו יש מחיר.
להלן הסימפטומים:
אלגוריתמים לכל דבר
החלטות חייבות הוכחה
אינטואיציה? לא בבית ספרנו
אם אי אפשר להוכיח את זה,
אי אפשר לסמוך על זה
אין הצלחה? כנראה אתם הבעיה
כי הכל בשליטתכם, לא?
לרגשות יש תנאי סף
הם צריכים להיות מוצדקים ומתוזמנים לשביעות רצונכם.
פידבק חיובי לא נספג
כי אולי הוא לא באמת מגיע לכם.
אנחנו לא בנויים לכל כך הרבה רציונליות
ואתם יודעים את זה עמוק בפנים. זה לא באמת מתקמפל טוב. המתח שמודחק מייצר אי-נוחות.
בין משימה למשימה, יש רגעים קטנים של שקט.
אתם כמעט מרגישים בהם משהו – אבל אז הראש מתערב, מסביר, מנמק.
משהו בכם מנסה להשתחרר, אבל המסגרת חייבת להחזיק. אתם מתפקדים. מצליחים.
אבל עמוק בפנים, אתם יודעים שמשהו חסר.
כשרגש דורש אישור הוא נעלם
כשכל דבר נמדד בתועלת והחזר השקעה, שום דבר לא באמת מספק. וכשהמוח לא משאיר מקום לכלום חוץ מהיגיון – משהו בכם נכבה.
מה נוכל לעשות במקום?
✅ לעצור כשהראש מתחיל לנתח
✅ לתת לרגש להופיע בלי להסביר
✅ לתרגל את השאלה, כל יום, כל הזמן: איך אני מרגיש/ה עם זה?
