״כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״
עשיתם עלייה. הארגזים כבר נפתחו. יש תעודת זהות, יש קופת חולים, אולי אפילו עבודה.
ועדיין, משהו בפנים עוד לא הגיע.
איך זה מרגיש מבפנים
אומרים לכם שזה טבעי. שזה עובר. שנה, שנתיים. אבל מה שאנשים מתארים אצלי זה לא רק בירוקרטיה. זו בדידות שקשה להסביר לחברים מהבית, ושלא ממש מובנת לאנשים כאן.
לדבר עברית ולהרגיש שחצי מכם נשאר בחוץ. להיות מישהו חכם ומוכשר בשפה אחת, ומתחיל בשפה אחרת. להתגעגע למקום שעזבתם מבחירה.
ויש גם את השכבה השנייה. האשמה. בחרתם בזה. אז למה קשה כל כך?
מה שלא מספרים על עלייה
עלייה היא לא רק מעבר דירה. היא שינוי של זהות. מי שהייתם שם לא תמיד נכנס למזוודה, ומי שאתם כאן עוד לא לגמרי נוצר.
הרבה מגיעים אליי בשנה השנייה או השלישית. ההתרגשות נגמרה, השגרה כבר לא מחזיקה, והשאלה ״מה אני עושה פה?״ מתחילה לחזור בלילות.
ויש גם מי שגדלו כאן ומצאו את עצמם בזוגיות עם עולה, או במשפחה שעלתה. גם אתם עוברים עלייה, רק בלי טקס בנתב״ג.
איך אני עובד עם זה
טיפול קיומי לא מתחיל ב״איך להסתגל מהר יותר״. הוא מתחיל בשאלה מה העלייה הזאת פוגשת בכם. מה איבדתם, מה בחרתם, ומה עוד מחכה שתבחרו בו.
אפשר להיפגש בעברית, באנגלית, או לעבור ביניהן באמצע משפט. הרבה פעמים דווקא השפה שבה משהו נאמר מגלה כמה הוא כואב.
איך זה עובד
פגישה של 50 דקות, בקליניקה בלבונטין 12 בתל אביב או בזום.
אפשר לתאם שיחת היכרות בזום, ללא עלות. משם נראה אם זה מתאים. שלחו לי הודעה בוואטסאפ.
קראו גם
משברי חיים ומעברים
משהו נגמר והדבר הבא עוד לא התחיל. על החלל שבאמצע.
חרדה ודיכאון
כשהגוף והמחשבות לא נותנים מנוחה.
Therapy for Olim and Expats
אותו עמוד, באנגלית. לשלוח למי שצריך.
שאלות נפוצות
לא. אני עובד גם עם ותיקים, עם תושבים חוזרים, ועם בני זוג ובני משפחה של עולים. מה שמשותף הוא החוויה של לחיות בין שני מקומות.
בעברית או באנגלית, או בשילוב של השתיים. אני לא מטפל בצרפתית או ברוסית.
לא. זה טיפול פרטי, ואין צורך בהפניה.
אין משך קבוע. יש מי שמגיעים לכמה חודשים סביב תקופה מסוימת, ויש מי שנשארים יותר. מדברים על זה יחד.
שיחה קצרה בזום, ללא עלות. מספרים מה הביא אתכם, שואלים אותי מה שרוצים, ומחליטים יחד אם להמשיך.