שחיקה בהייטק

איך זה מרגיש מבפנים

רוב האנשים שמגיעים אליי עם שחיקה לא מתארים משבר. הם מתארים שקט מוזר.

לקום בבוקר עייפים לפני שהיום התחיל. לפתוח את הלפטופ ולבהות בו עשרים דקות. לעבור ישיבה שלמה בלי להיות באמת שם. לחשוב על להתפטר כמעט כל יום ולא לעשות עם זה כלום.

ויש גם את השכבה השנייה. האשמה. יש לכם משרה שהרבה אנשים היו רוצים. אתם מרוויחים טוב. אז מה בדיוק הבעיה שלכם?

השאלה הזאת היא חלק מהשחיקה, לא תשובה עליה.

למה החלפת עבודה לא תמיד עובדת

לפעמים זה כן. יש מקומות עבודה רעילים ויש מנהלים ששוחקים אנשים, ולצאת משם זה פשוט הדבר הנכון.

אבל אני פוגש הרבה אנשים שהחליפו חברה, קיבלו העלאה, עברו לתפקיד שנשמע מעניין יותר, ואחרי ארבעה חודשים הרגישו בדיוק אותו דבר.

כשזה קורה, בדרך כלל מה שנשחק הוא לא התפקיד. זה הקשר בין מה שאתם עושים לבין מה שחשבתם שאתם עושים את זה בשבילו.

מה אנחנו עושים בטיפול

אני פסיכותרפיסט קיומי. זה אומר שאני עוסק פחות בטכניקות לניהול זמן ויותר בשאלות שאין להן פתרון טכני.

בפועל אנחנו בודקים מה הבטיחו לכם ומה קרה להבטחה הזאת. לא כדי להגיע למסקנה שהכל היה טעות, אלא כדי שתוכלו להחליט מה הלאה מתוך בחירה ולא מתוך תשישות.

חלק מהאנשים יוצאים מהתהליך ועוזבים את ההייטק. חלק נשארים ומוצאים דרך אחרת להיות בו. אני לא מגיע עם תשובה מוכנה לשאלה הזאת.

על מה אנשים מדברים איתי בפועל

• תחושה שהקריירה רצה והם לא בטוחים לאן
• התמודדות עם פיטורים, או הפחד מהם
• החשש שהמיומנות שבנו עשר שנים הופכת ללא רלוונטית
• עייפות שלא עוברת בחופשה
• קושי להסביר לבן או בת הזוג מה בדיוק לא בסדר