אנחנו חוזרים מדייט וחושבים על מה שאמרנו. האם דיברנו יותר מדי? האם הוא ירצה לפגוש אותנו שוב?
בתוך כל זה, אנחנו לפתע מגלים שקשה להיזכר איך אנחנו הרגשנו לידו. קשה להיזכר במה באמת סקרן אותנו באדם שישב מולנו.
הרצון שמישהו כבר יבחר בנו הוא אחד הרצונות האנושיים ביותר. אריך פרום כתב עליו לפני יותר משבעים שנה, בספר קטן שנקרא "אמנות האהבה". מה שהוא כתב שם עדיין מדויק להפליא לעולם של אפליקציות, הודעות שלא נענו ודייט שלישי שלא קרה.
הרגע שאחרי הדייט
רוב האנשים מכירים את הרגע הזה. הדלת נסגרת, הטלפון ביד, והראש מתחיל לשחזר. איך זה נשמע כשסיפרנו על העבודה. למה צחקנו ככה. האם היה שקט מביך באמצע.
כל השחזור הזה עוסק בשאלה אחת: איך אנחנו נראינו. כמעט שום חלק ממנו לא עוסק במי שישב מולנו. מה הוא סיפר. מה עניין אותו. איך היה לנו לידו.
זה לא קורה כי אנחנו שטחיים. זה קורה כי הפחד לא להיבחר תופס את כל המקום.
באפליקציות ההיכרויות זה מתעצם. הבחירה קורית בשנייה, לפי תמונה ושתי שורות. אנחנו מתרגלים לחשוב על עצמנו כפרופיל שצריך לעבור סינון. ואז, גם כשאנחנו כבר יושבים מול אדם אמיתי, משהו בנו ממשיך לחכות לציון.
הדפוס הזה לא מתחיל בדייטים. הרבה פעמים הוא מוכר לנו מהעבודה, מהמשפחה, מהרצון להיות הילד הטוב שכולם מרוצים ממנו. בזוגיות הוא פשוט נשמע הכי חזק.
מה אריך פרום ראה ב"אמנות האהבה"
אריך פרום היה פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי גרמני. בפתיחת הספר (הנפלא) "אמנות האהבה", הוא מצביע על משהו מוכר.
אנשים רבים מתייחסים לאהבה דרך השאיפה להיות נאהבים. כמה יתנו לי. כמה אני "שווה". האם אני אקבל את מה שמגיע לי.
השאלה על היכולת שלהם לאהוב מקבלת פחות תשומת לב.
פרום טען שרוב האנשים רואים באהבה בעיה של אובייקט: למצוא את האדם הנכון. בעיניו, זו בעיה של יכולת. האהבה היא משהו שעושים, לא משהו שנופל עלינו.
ללמוד להיות "האנשים שיבחרו בהם"
אז אנחנו לומדים להיות ה"אנשים שיבחרו בהם". מנסים להיראות מושכים, מעניינים. לומדים כמה לחשוף ומתי לענות להודעה.
זה מדהים איך אפשר להשקיע בזה שנים ועדיין להישאר חסרי ניסיון במפגש האנושי העדין הזה.
והאבסורד? יש אדם מולנו שחושש בדיוק מאותו דבר. מאיך אנחנו נתפוס אותו.
שני אנשים יושבים זה מול זה, כל אחד עסוק בשאלה איך הוא נראה בעיני השני. אף אחד מהם לא באמת נמצא שם.
וגם כשבחרו בנו, השאלה נשארת
ואם כבר בחרו בנו, השאלה נשארת בעינה. "האם הוא עוד רוצה אותי?" "למה היא נשמעת מרוחקת?"
כל שינוי קטן בקשר הופך למבחן של המקום שלנו בתוכו. הודעה שנענתה מאוחר. ערב שבו הוא שקט יותר. תוכנית שהיא קבעה בלעדינו.
בזמן הזה, משהו מהחיים של האדם שמולנו עלול לחמוק מאיתנו. אולי הוא שקט כי היה לו יום קשה. אולי היא מרוחקת כי משהו מטריד אותה, ואין לזה קשר אלינו.
עם הזמן, אנחנו עשויים להבין שאנחנו בכלל לא רואים את מי שנמצא מולנו.
אהבה כאמנות שלומדים
פרום קרא לספר "אמנות האהבה" כי בעיניו, לאהוב דורש למידה ותרגול. כמו נגינה או ציור, זו יכולת שמתפתחת.
למצוא אדם מתאים משאיר אותנו עם השאלה מה אנחנו מסוגלים לבנות איתו. איך אנחנו מקשיבים כשהוא אומר משהו שקשה לנו לשמוע. כמה מקום יש לרצונות שלו כשהם שונים משלנו.
אלה שאלות שאף אפליקציה לא עונה עליהן. הן מתבררות רק בתוך קשר, לאט, עם טעויות.
מה אפשר לשאול בפעם הבאה
יש משהו פגיע ברצון שיבחרו בנו. אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו מקום בחיים של מישהו. אין בזה שום דבר מביש.
אבל בתוך הרצון הזה, אפשר לשכוח שגם הוא אדם שמבקש שיראו אותו.
בפעם הבאה שנחזור מדייט, אפשר לנסות שאלה אחרת. לא רק "איך הייתי?". גם "מי הוא היה? מה ראיתי בו? איך הרגשתי לידו?"
מעניין לשאול כמה, אם בכלל, אנחנו מצליחים לראות את האדם שמולנו. או שאולי הלכנו לאיבוד בשאלות שמחפשות לבדוק היכן אנחנו ממוקמים.
בטיפול, הרבה פעמים העבודה מתחילה בדיוק כאן. בדפוסים שחוזרים מקשר לקשר, בפחד להיות לא מספיק, ובשאלה מה אנחנו באמת מחפשים באדם אחר.
שאלות נפוצות על "אמנות האהבה" והרצון שיבחרו בנו
על מה הספר "אמנות האהבה" של אריך פרום?
"אמנות האהבה" טוען שאהבה היא יכולת שלומדים ומתרגלים, ולא רגש שפשוט נופל עלינו. פרום כתב אותו ב-1956, ומבקר בו את הנטייה לחפש "את האדם הנכון" במקום לפתח את היכולת לאהוב.
למה אני כל כך רוצה שמישהו יבחר בי?
הרצון שיבחרו בנו הוא צורך אנושי בסיסי להשתייך ולהיות משמעותיים למישהו. הוא נעשה כואב כשהוא הופך למדד היחיד לערך שלנו, וכל דייט או הודעה נחווים כמבחן.
איך מפסיקים לחשוב כל הזמן מה הצד השני חושב עלינו?
אפשר להתחיל בהעברת תשומת הלב מהשאלה "איך נראיתי" לשאלה "מי ישב מולי ואיך הרגשתי לידו". זה לא קורה ביום אחד. אם המחשבות האלה חוזרות בכל קשר ומציפות, שיחה עם איש מקצוע יכולה לעזור להבין מאיפה הן מגיעות.
האם טיפול יכול לעזור עם פחד מדחייה בזוגיות?
כן, טיפול יכול לעזור לזהות דפוסים שחוזרים מקשר לקשר ולהבין מה עומד מאחורי הפחד מדחייה. בגישה האקזיסטנציאליסטית אנחנו בוחנים גם מה אנחנו מחפשים בקשר, ואיך אפשר להיות נוכחים בו יותר.
פגישה ראשונה של חמישים דקות, ללא עלות. אם משהו כאן נגע בך, אפשר לדבר על זה.
לבונטין 12, תל אביב, וגם אונליין.
עוד על איך אני עובד עם זה: טיפול ביחסים ודפוסים
לקריאה נוספת: לאהוב את השאלות וללמוד לשבת עם זה, גם כשזה כואב
